החלטה בתיק רע"פ 4250/13

1.       לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעפ"ג 8910-03-13 (כב' השופטים ד' ברלינר - נשיאה; ג' קרא; י' שבח), מיום 27.5.2013,  במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בת"פ 14087-06-11 (כב' השופט ע' דרויאן), אשר הושת על המבקש ביום 30.1.2013.

כתב האישום

2.       המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, המונה שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 3.6.2011, לפנות בוקר ועד סמוך לשעה 05:00, בילו המבקש ושותפיו לכתב האישום במסיבה שנערכה במועדון ריקודים בתל אביב. עם סיום המסיבה, התבקשו הנוכחים לעזוב את המועדון, ואולם מספר מבלים סירבו לכך, ונהדפו החוצה, אל מעבר לדלת,  על-ידי המאבטחים. בהמשך, מספר רב של אנשים, שזהותם אינה ידועה למשיבה, וביניהם המבקש, תקפו, שלא כדין ובצוותא חדא, את המאבטחים כשאלו ניסו לסגור את דלת המועדון. המבקש , כך נטען בכתב האישום, נטל מוט ברזל וחבט באמצעותו באחד המאבטחים, ובמעשיו אלו פצע את המאבטח וחבל בראשו, עד שזה נפל ארצה כשהוא מחוסר הכרה. בעקבות התקיפה, נזקק המאבטח לתפירת שני חתכים בראשו. לאחר שנסגרה דלת המועדון, תקפו המבקש ואחרים, בידיהם ובאמצעות כסא עץ, מאבטח נוסף, אשר נותר לבדו מחוץ למועדון. בעקבות תקיפה זו, נגרמה למאבטח הנוסף חבלה של ממש בכתפו ובראשו.

בגין אירועי האישום הראשון, יוחסו למבקש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות (נשק קר וצוותא), לפי סעיף 335 בצירוף סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין); ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין.

3.       אירועי האישום השני, המיוחסים לכל ארבעת הנאשמים בכתב האישום, התרחשו לאחר סיום אירועי האישום הראשון, וכאשר כוחות משטרה ניסו לתפוס את התוקפים, שביניהם היו גם הנאשמים. השוטר איציק אביטול (להלן: השוטר), המתנדב אבי מנדלבוים (להלן: המתנדב), ושני מאבטחים  מהמועדון החלו לנסוע במכונית משטרתית סמויה, על מנת לנסות ולאתר את החשודים, עד שאחד מהמאבטחים זיהה את המבקש, בלווית אחרים, והצביע עליו, כמי שהיה מעורב באירוע הראשון. השוטר והמאבטחים יצאו מהניידת, השוטר קרא לנוכחים לעצור, וניסה לאחוז את המבקש בידיו. או אז, התנפלו על השוטר ועל המאבטחים עשרות אנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה וכולם, בצוותא חדא, תקפו והלמו בשוטר ובמאבטחים פעמים רבות באגרופים, בעיטות ובאמצעות חגורות בעלות אבזם שהסירו ממכנסיהם. לנוכח התקיפה, נסו המאבטחים אל תוך הניידת, והשוטר שחש סכנה ממשית לחייו, שלף אקדח, קרא "משטרה", ואמר לתוקפיו ולנאשמים "אם לא תפסיקו אני יורה". בתגובה לדבריו, ספג השוטר מכה נוספת בראשו, התעלף, ונפל לארץ. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו לשוטר חבלה בראשו, חתכים בקרקפת ובגבו וחבלות נוספות. על פי כתב האישום, במהלך אירועי האישום השני, תקף המבקש את השוטר, בעט בו, דחף אותו והלם בו באגרופים.

במקביל לתקיפתו של השוטר, כחמישה אנשים, וביניהם הנאשם 3, הסתערו על הניידת בה ישב המתנדב, אשר חבש כובע משטרה על ראשו וצעק "משטרה". התוקפים חבטו, בצוותא חדא, בניידת בידיהם ובאמצעות חגורות בעלות אבזם, גרמו במזיד נזק לניידת, ונפצו את שמשותיה. כאשר המתנדב פתח את חלון הרכב, הוא הותקף בפניו באגרופים. הנאשם 3, כך נטען, תקף את המתנדב שלא כדין, והכה אותו בעינו באמצעות אבזם חגורה, בה אחז.

עם הגעת כוחות משטרה נוספים למקום, החלו הנאשמים ויתר התוקפים להמלט, כאשר השוטרים דולקים בעקבותיהם. לכשנתפסו הנאשמים הם התנגדו למעצרם. המבקש התנגד למעצרו, בכך שהתפרע וניסה להמלט מהשוטרים, אף שהם קראו לו לעצור. הנאשם 3 התנגד למעצרו, בכך שדחף את השוטרים והמתנדב שאחזו בו, והם נזקקו לסיוע של כוחות נוספים על מנת לאזוק אותו.

4.       בגין אירועי האישום השני, יוחסו למבקש עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין; חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; והתנגדות למעצר, לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי).

יצויין, כי המשיבה ייחסה לנאשם 3, עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 בצירוף עם סעיף 32 לחוק העונשין; סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 בצירוף סעיפים 379 ו-32 לחוק העונשין; סיוע לחבלה במזיד, לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין; והתנגדות למעצר, לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי.

הסדר הטיעון וגזר הדין

5.       בין המאשימה לנאשמים התנהל הליך גישור, ובעקבותיו הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יודו הנאשמים בעובדות כתב אישום מתוקן ויורשעו, כאשר הצדדים לא הגיעו להסדר עונשי עם המבקש והנאשמים 2 ו-4, למעט לעניין תשלום הפיצוי למתלוננים. המבקש, כך הוסכם, יפצה כל אחד מהמאבטחים ב-2,000 ש"ח ואת השוטר בסכום של 4000 ש"ח. הצדדים הסכימו, כי על הנאשם 3 יושת עונש מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות, אם יימצא מתאים לכך, כאשר התביעה תעתור לששה חודשי מאסר, ואילו ההגנה לתקופה קצרה יותר, וזאת בנוסף להשתת עונש מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי למתנדב, בסך של 3,000 ש"ח. עוד הסכימו הצדדים, כי הנאשמים ישלחו לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינם. באי כוח הנאשמים 2 ו-4 ביקשו ששירות המבחן ישקול את נושא ביטול הרשעתם, ובית המשפט נענה לבקשתם, על אף התנגדות המשיבה.

לאחר שהמבקש ויתר הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם, במסגרת כתב האישום המתוקן, הם הורשעו בביצוען.

6.       בפתח גזר דינו, הדגיש בית המשפט השלום, כי יש מקום לאבחן בין חלקו של כל אחד מהנאשמים באירועי כתב האישום, כפי שגם ביקשו באי כוחם במסגרת הסדר הטיעון, ובמהלך הטיעונים לעונש.

אשר למבקש, התייחס בית המשפט לחומרת מעשיו, במהלך שני האירועים, אשר במסגרתם "שילח הנאשם כל רסן מיצרו התפרע באורח הקשה ביותר ויחד עם אחרים ביצע מעשי אלימות קשים. מעשים חוזרים אלו הגיעו כמובן לשיאים (שליליים) בתקיפת מאבטח במוט ברזל בראשו, תקיפת מאבטח נוסף בכיסא, בעיטות ומכות אגרוף שפגעו בשוטר". בית המשפט ייחס חומרה מיוחדת לעובדה, כי באירוע השני הותקף שוטר, וכי תקיפתו, שבוצעה באכזריות ומתוך נקמנות, נמשכה זמן רב. עוד נתן בית המשפט את דעתו לעובדה שהמבקש ביצע מעשים אלימים בשתי פרשות עובדתיות נפרדות, כאשר בחלקו השלישי של האירוע השני, הוא הכשיל את השוטרים והתנגד בכוח למעצרו. לבסוף, שקל בית המשפט לחומרה את "אופיו של האירוע במסגרתו הכוללת- השתוללות אלימה שהופנתה כלפי כל גורם שייצג במקום את כוחות הסדר, ללא כל סיבה ולו נחזית או נטענת".

לצד הקולא, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות של המבקש, וציין כי משני תסקירי המבחן, אשר הוגשו בעניינו, "עולה דמות חיובית ביותר", וכי המבקש  קיבל תעודת בגרות , שירת שירות צבאי מלא ומוערך בצה"ל, והשתלב בלימודים גבוהים ובשוק העבודה. הובהר לעניין זה, כי את ביצוע העבירות ייחס המבקש לשימוש מופרז וחריג באלכוהול, ואף שירות המבחן התרשם כי מדובר באירוע חד פעמי אצל המבקש, אשר הפנים את משמעות מעשיו והפיק מהם את הלקח הנדרש. לאור זאת, קבע שירות המבחן כי כליאת המבקש עלולה לפגוע במאמציו להגיע לתפקוד נורמטיבי, ולהמשיך בהתקדמות במישור הלימודי והתעסוקתי בו החל. לפיכך, המליץ שירות המבחן לבית המשפט להשית על המבקש עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, וכן להעמידו לפיקוח בצו מבחן. בית המשפט השלום ציין, לזכותו של המבקש, אף את העובדה שאין לחובתו עבר פלילי, וכן את העובדה שהוא הודה בעבירות המיוחסות לו, במסגרת הסדר הטיעון.

7.       לאחר שאיזן בין השיקולים השונים, קבע בית המשפט השלום כי חומרת מעשיו של המבקש וחומרת תוצאותיהם "כה גדולות וניכרות עד כי עקרון ההלימה אינו מתיר כל ענישה שלא תכלול רכיב של מאסר בפועל". לאור זאת, נגזרו על המבקש העונשים הבאים:

שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, מהם תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם מיום 3.6.2011 ועד ליום 7.7.2011; שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירות אלימות, שתוצאתן חבלה של ממש או פציעה או עבירה של תקיפת שוטר, לרבות סיוע או נסיון; ששה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירת אלימות אחרת, לרבות סיוע או נסיון; שלושה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירה של חבלה במזיד ברכב או התנגדות למעצר; ופיצוי בסך כולל של 6,000 ש"ח, הכולל פיצוי בסך 2,000 ש"ח "לכל אחד מהמאבטחים" ופיצוי בסך 4,000 לשוטר. ברכיב אחרון זה נפלה טעות, אשר תתוקן בהמשך על-ידי ערכאת הערעור.

יצויין, כי על הנאשם 3 נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; עונשי מאסר על תנאי זהים לאלו שהושתו על המבקש; קנס בסך 1,000 ש"ח; פיצוי בסך 3,000 ש"ח למתנדב שנפגע במהלך אירועי האישום השני; וצו פיקוח למשך שנה.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.